<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ע"ז</h1>
<h2>דף סג:</h2>
אמר אבוה דשמואל אסור לעשות שותפות עם גוי שאם יתחייב לו שבועה ונשבע בע"ז והתורה א' לא ישמע על פיך. יש שאומר דלאו אסורא ממש אלא מ' חסידות דל"ש לפני עור בגוי אלא אם א"א לעשות מעצמו כגון דקאי בתרי עברי דנהרא ומושיט לו אבר מן החי אבל להזכיר שם ע"ז יוכל הגוי בכל זמן וקרא לא ישמע בישראל משתעי והגוי אינו מוזהר שלא להזכיר שם ע"ז, ועוד שאם נשבע, לדעת עצמו עושה, לפטור מתשלומין ויותר ניחא לישראל שלא ישבע, ומייתי ראי' מהא דמשתכח מנימן [מגילה כ"ח ע"א] תיתי לי דלא עבדת שותפות בהדי גוי. ולא מחוור דהתם [בכורות ב' ע"א] אבעי' אי מותר למכור לגוי בהמה לעוברי' ופשיט מתנן הלוקח עובר חמורו ש"ג או מכר לו אעפ"י שאינו רשאי, והמשתתף לו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה. וכיון דלא תני גבי הנותן לו בקבלה, אעפ"י שאינו רשאי, ש"מ מותר למכור בהמה לעוברי', ולטעמיך קתני נמי המשתתף לו ולא קתני אעפ"י שא"ר וא"ש אסור לעשות שותפות אלא תנא במכירה א"ר וה"ה שותפות וה"ה קבלנות, והשתא אי הא דשמואל ליכא אלא מידי דחסידות מאי פריך לטעמיך, מכירת בהמה לגוי מדינא אסור ולא שותפות גוי אלא ודאי אסורא קאמר. והא דקאמר מנימן תיתי לי וכו' ה"פ אפי' הי' בדעתו לפטרו משבועה אפ"ה הרחיק עצמו שלא ללמוד ממעשיו, ועוד י"ל דמנע עצמו אפי' מהנך דלא פלחו לע"ז כדמצינו בימי אמוראים [ע"ז ס"ה ע"א] ובכה"ג איירי תלמודא הכא ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות וש"ד. ויותר נ' דלא אסרו שותפות אלא בעסק גדול שצריך ה"פ לסמוך על הגוי ויבא לריב ושבועה, אבל במו"מ שאין סומך עליו לא שכיח שצריך לישבע, ומש"ה פירך לטעמיך מקתני המשתתף לו ולא קתני שא"ר, דודאי אינו רשאי ולא פריך ולטעמיך מנותן לו בקבלה להשתתף בולדות, ולא קתני אעפ"י שאינו רשאי לעשות שותפות, אלא ודאי מנותן לו בקבלה ל"ק לטעמיך שחלוק ולדות אין עסק גדול שיבא לריב ובהא א"ח לשבועה, אבל אהא דתנן סתם המשתתף לו בקנין ב' שהוא עסק רב פריך שפיר ולטעמיך מי שרי וא"ש וכו'.
<h2>דף עד.</h2>
ואצטריך לפרושי הני מילי ששמענו מנהג קשה בארץ אדום ומלכות חייבת שיש בה מקומות הרבה בגלות צרפת לא יוכל ישראל לעבור ממקום למקום אלא אם מתנכר עצמו באותן מלבושים שנוהגים בהם הגוים, ודין המלבושים אין אסור במקום הצלה. אבל יש להם מנהג אחר, הגוים הולכין בעצים ובכלים ידועים לתרפות מטעות לטעות בדרך רחוקה, ומי שאינו הולך לתרפות לא יוליכם עמו, והדבר ידוע שליסטים או מלכות מקפדת על חברתה שוללים ובוזזים את העוברי' ושבים, ומניחים בשלו' ההולך באותן עצים וכלים על שום יראתם. ודאי אסור לישראל לעבור עם אותן כלים ממל"מ בחזקת גוי כאלו כופר בעקר כאותם שעושים כן. ומי הכניסם בצער זה מ' הנאת ממון, תינח מי שהוא לבדו במקום גוים וסכנת נפשות, אע"ג דאסור כמ"ש, אבל המשים עצמו בדרכים ומציל נפשו באותן כלים, וכ"ש לתפור צורת הצלוב על בגדיו כמו שחדשה מלכות הרשעה, גדול עונו מנשוא וקרוב להיות כופר בעקר, ואין היתר בזה בפיקוח נפש שע"ז ג"ע ושפ"ד עומדי' בפני פ"נ, ומכ"ש שאסור לומר בהדי' שהוא גוי להציל עצמו ואע"ג דבירוש' [ע"ז פ"ב ה"א] אשה יכולה להטמין ולומר אשת גוי אני, לאו למימרא שמותר לומר גוי אני, אלא ר"ל אף אם לא מחשב לה אסור זה להוציא שקר להצלתה מ"מ לא תתיחד מ' עריות שחשודין. ובשעת שמד אפי' אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור, פי' העכו"ם עושין באותו זמן רצועות מנעליהם אדומות וישראל שחורות להכירם שהם ישראל, ואם יאמר עכו"ם בשעת שמד עשה רצועותיך אדומות וא"ל הורגין אותך יהרג ואל יעשה ור"א פי' [שאלתות פ' וארא] ערקתא אסור דרבנן הוא כהאי דאמרי נתפזרו לו מעותיו בפני ע"ז [ע"ז י"ב ע"א] לא ישוח ויטלם שנראה כמשתחוה לע"ז וכן התרת רצועות סנדל אם יאניסו ישראל להשתחות לע"ז ואינו רוצה ויעמידוהו לפני ע"ז ויאמרו כפוף עצמך והתר רצועות סנדל שלא תשתחוה לע"ז אלא להתיר רצועות, הואיל ונראה כשוחה לע"ז. ודאמרינן שלא בשעת שמד ע"כ עברות חוץ מע"ז ג"ע וש"ד יעבור ואל יהרג, ה"מ בצינעא אבל בפרהסיא וגוי מכוון להעבירו על דת כשעת שמד דמי כדמוכח מהא דפריך והא אסתר בפרהסיא הוי ומשני אביי א' קרקע עולם הויא, כלו' היא לא עשתה מעשה ואחר כופה עושה ולא נאמר יהרג אלא אם שואלין לעשות מעשה, ורבא אמר הנאת עצמן שאני, אם עכו"ם עושה להנאתו ולא להעבירו ע"ד, בפרהסיא נמי א"צ למסור נפשו חוץ מע"ז ג"ע וש"ד ואזדא לטעמי' דאמר גוי א"ל לישראל קטול אספסתא בשבת ושדי לחיותא ואם לאו קטילנא לך, ליקטל אספסתא ולא ליקטליה, שדי לנהרא, דמתכוין להעבירו ע"ד, ליקטליה ולא ליקטל אספסתא ויש שאומר אף בע"ז וג"ע ש"ד מחלקינן ולהנאת עצמן א"צ למסור, ולא מלתא הוא... [חסר] ומ"ש ר"א אם גוי מכוון להנאתו אף בפרהסיא אפי' ע"ז כגון קואקי ודמונקי יעבור, לא תימא ישראל עע"ז, דהני גוים לא מכווני כלל שישראל יעבד ע"ז, אלא קמבעי מנהון הני כלים לתשמיש ע"ז ואנן יהיבנן להו ועוברין על לפני עור לא תתן מכשול מ' הסכנה ולא עבדינן מידי דע"ז, אבל היכא דאונסין שיעבד ע"ז או להנות מע"ז ודאי צריך למסור נ' כדאי' בכ"ש [פסחים כ"ה ע"א] שאין מתרפאין מעצי אשרה והתם ליכא אלא לאו והנאת עצמו וצנעא. וגוי אין מצווה על קידוש השם דתני' [ע"ד ע"ב] על ז' מצוות נצטוו ב"נ ואי' איתא ח' הווין, א"ל רבא אינהו וכל אביזרייהו כלו' שמצווין על ז' מצוות בכל תוקף קיימן אף נהרגין עליהם, מאי הוי עלה כ' לדבר זה יסלח ה' לעבדך בבא אדני בית רימון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי, ואמר לו לך לשלו', ואי איתא לימא לי' הא בצנעא הא בפרהסיא אלמא גוי א"מ על ק"ה ומותר לעבור על ז"מ להציל נפשו. תנן בתרומות [פ"ח] נשים שאמרו עכו"ם תנו לנו א' מכם ונטמאה ואם לאו אנו מטמאין כולכם יטמאו כולם ולא ימסרו להם נפש אחת מישראל, ובירושלמי תני' עלה ב"א מהלכים ופגעו בהן גוים ואמרו תנו לנו א' ונהרוג אותו אם לאו אנו הורגין כולכם, כולם נהרגין ואל ימסרו א', ייחדוהו להם א' כשבע בן בכרי ימסרו אותו, ר"ל אמר והוא שחייב מיתה כשבע בן בכרי ורי"ו אמר אף שאינו חייב מיתה.
